אם תשאלו אותי מה הגורם העיקרי לבלגאן אצל אנשים, אשיב לכם ללא היסוס: דור השפע. מבלי ששמנו לב, וגם בלי הגיון, התמלאו לנו הארונות מכל הבא ליד. בגדים בכמויות מסחריות, כלי בית מיותרים שאף פעם לא יבואו לידי שימוש, צעצועים ומשחקים שאף אחד לא מתעניין בהם ויש להם השפעה שלילית על התפתחות ילדינו, חפצי נוי שכבר איבדו מהאטרקטיביות שלהם… די, לשם מה אנו במו ידינו מוותרים על איכות חיים מינימלית וגם משלמים על כך ממיטב כספינו?
אני נכנסת לבתים, שמרוב עומס של בגדים לא יודעים מה יש להם בארון. מי צריך בימינו עשרות זוגות מגפיים מרופדים לימי החורף הקרים והמושלגים? רוב החורף פשוט חם מידי להשתמש בהם. כמה מעילים צריך ילד שבשנה הבאה המעיל כבר לא יתאים למידותיו? כמה משחקים צריכים להיות על המדפים בחדרי הילדים, שחלקיהם כבר נעלמו/נשברו/התבלו?
זה נורא מפתה להכנס לחנויות ולראות מבצעים של שלושה במאה, חמישה בעשרים וכו'. אבל לפני שנשלוף את כרטיס האשראי, לא כדאי לוודא שהדברים באמת נחוצים לנו?
במגירה הנגישה ביותר במטבח שלי מצוי פנקס שבו אנו רושמים כל מה שנחוץ. מעבר לקניות השבועיות אני מקפידה לרשום שם גם כשחסרים כלי כתיבה , בגד מסויים שצריך לקנות, מכשיר חשמלי שנאסף אל אבותיו… כשדברים רשומים, קל יותר להזכר בהם.
כשאני יוצאת לקניות, או עוברת ליד החנות המתאימה, אוכל לקנות מה שצריך. כך אני נמנעת גם מקניות מיותרות וגם משכחה. כמובן שלא חייבים להצמד באדיקות לרשימה, אפשר להיות גמישים, אבל בעיקרון הכנת רשימות מקלה על הזכרון וחוסכת כסף.
בפעם הבאה אספר לכם מה קורה למישהי שאמנם יש לה המון כסף, אבל איכות החיים שלה, דווקא בגלל עודף הכסף, נפגעת ואף פוגעת בילדים שלה.
